מה זה?

המושג "אם טובה דיה" (Good Enough Mother) נטבע על ידי רופא הילדים והפסיכואנליטיקאי הבריטי דונלד ויניקוט, והוא מהווה אחד מהרעיונות המרכזיים בתפיסתו את התפתחותו הנפשית של התינוק.

לפי ויניקוט, בראשית חייו של התינוק האם – או כל דמות מטפלת מרכזית – מכוונת כמעט לחלוטין לצרכיו. היא רגישה לכל אות שהוא משדר, נענית במהירות לרעב, לעייפות או למצוקה, ולעיתים אף דוחה את צרכיה שלה כדי להעניק לו תחושת ביטחון מלאה. בתקופה זו נדמה לתינוק שכל רצון או צורך שלו מתמלאים באופן טבעי ומיידי.

אולם מצב זה אינו אמור להימשך לאורך זמן. ככל שהתינוק גדל, האם אינה חייבת להגיב באופן מיידי לכל קריאה. היא עדיין קשובה, אוהבת ומגוננת, אך מתחילה לאפשר לו להתמודד עם רגעים קצרים של המתנה ותסכול. בתחילה מדובר בפרקי זמן זעירים בלבד – למשל, מספר דקות לפני ההאכלה – ובהמשך הם מתארכים בהדרגה בהתאם ליכולתו של הילד לשאת אותם.

דווקא אותם רגעים קטנים של אי-סיפוק מיידי הם בעלי חשיבות מכרעת להתפתחות. הם מסייעים לתינוק להבין שהעולם אינו המשך ישיר של עצמו, ושאנשים אחרים קיימים כבעלי רצון וקיום נפרדים משלו. בתחילת החיים התינוק חווה את אמו כחלק ממנו; הוא אינו מבחין בינו לבינה. רק כאשר מופיעים פערים קטנים בין הצורך לבין סיפוקו מתחיל להיווצר אצלו ייצוג של מציאות חיצונית ועצמאית.

ויניקוט סבר שאם ההתאמה המוחלטת של האם לצורכי התינוק תימשך זמן רב מדי, עלולה להיפגע התפתחותו. הילד עלול להמשיך להאמין שכל משאלה אמורה להתגשם מיד, כאילו עצם קיומו של צורך מביא באופן אוטומטי למילויו. זוהי אשליה, שלדברי ויניקוט היא אמנם חיונית בתחילת החיים – אך רק כל עוד היא זמנית.

עם זאת, חשוב להדגיש שהשלב הראשוני של ההתמסרות הכמעט מלאה אינו פחות חיוני מהשלב שבו מופיע התסכול. למעשה, רק תינוק שזכה בתחילה לחוויה של ביטחון והתאמה כמעט מושלמת מסוגל בהמשך לקבל את קיומה של מציאות שאינה נשלטת על ידי רצונותיו. במובן זה, היכולת לחוות אשליה בראשית החיים היא תנאי מוקדם ליכולת לפגוש את המציאות כפי שהיא.

לכן, תפקידה של ה"אם הטובה דיה" אינו להיות מושלמת, אלא לדעת להשתנות יחד עם התפתחות ילדה. בתחילה היא מעניקה מענה כמעט מלא לכל צורך, ובהמשך היא מפנה בהדרגה מקום להתמודדות עצמאית עם המתנה, אכזבה ותסכול במינון שהילד מסוגל לשאת.

כאשר תהליך זה מתרחש באופן מאוזן, הילד רוכש את היכולת לנוע בין שני עולמות: מצד אחד עולם של דמיון, יצירתיות ופנטזיה, ומצד אחר עולם מציאותי, שבו לא כל משאלה מתממשת מיד – אך ניתן לחיות בו בביטחון, בסקרנות ובגמישות.